בכיתה ג' המורה ברוריה שאלה אותנו מה כל אחד ירצה להיות כשיגדל?

אני זוכר שעומרי אמר כבאי,  אבי אמר רופא "כמו אבא" ויקיר אמר שיהיה לו דוכן פלאפל.

ואז הגיע התור שלי, אני אמרתי שלא יהיה לי מקצוע והמורה הרימה גבה היא שאלה מה זאת אומרת? ועניתי שהמקצוע שלי יהיה להמציא את עצמי כל פעם מחדש. היא לא הבינה. אמרתי לה שאם ארצה לפתח מוצר שחשבתי עליו אני אלך על זה, ואם ארצה להיות בעל עסק אז לא אוותר על החלום הקודם אני אהיה גם וגם, ואם יתחשק לי לקנות בתים ולמכור אותם  אז לא אזניח את שני החלומות הנוספים. אעשה גם וגם וגם.

היא ישבה (עדיין עם הגבה מורמת) וענתה :  מה אתה מבין? אתה עוד ילד אתה לא באמת יכול לעשות את הכל ביחד.

היום, בגיל 23, אני חושב שהיא די צדקה...